החלטה בתיק בש"א 6919/07

1.     המשיבה נקטה בהליך של המרצת פתיחה במסגרתו בקשה, בין היתר, כי בית המשפט יורה למבקשות לשלם את גובה הפיצויים אותם ישום בית המשפט בגין הפקעת המקרקעין נשוא ההליך, להצהיר כי המשיבה זכאית לקבל פיצוי בגין ירידת ערך המקרקעין שלא הופקעו ולקבוע את גובה הפיצוי, להצהיר כי על המבקשות לתקן את הנזקים שנגרמו על ידן לתשתיות צנרת המים המובילות לשטחי המקרקעין שלא הופקעו או, לחלופין, להורות על פיצוי בגין תיקון הצנרת ולהצהיר כי מסמכים שונים שנחתמו על ידי המשיבה או באי כוחה ושיש בהם לסתור את עתירות המשיבה, בטלים מחמת הטעיה וחוסר תום לב.

הרקע

2.     המשיבה הנה אגודה חקלאית והוחכרו לה מקרקעין להקמת המושב בשטח של 369.9 דונם, בין היתר במסגרת הסכם משבצת (הסכם תלת שנתי מתחדש) שנחתם עם מנהל מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית. ביום 29/7/99 אושרה תוכנית מס' 4573 של הועדה המקומית  לתכנון ובניה ירושלים לסלילת כביש מס' 9, ובהמשך, לאחר פרסום וקיום הליכי הפקעה, הופקעו מקרקעין של המשיבה המצויים בתחום התכנית, בשטח של 127.15 דונם. בעקבות כך, נתפשה החזקה במקרקעין ובמסגרת זו בוצעו עבודות סלילת הכביש ונטען כי במהלך ביצוע העבודות נהרסה תשתית צנרת המים של המשיבה וכן נגרמו נזקים למקרקעין נוספים שבסמוך, ושלא הופקעו.

3.     לפיכך, עותרת המשיבה, כאמור, לקבלת  פיצוי בגין המקרקעין שהופקעו, זאת בהתאם לחוות דעתו של שמאי מטעמה, לרבות הוצאות נילוות (תשלום מיסים שונים), להצהיר על זכותה לקבלת פיצוי לאור העובדה שנותרו בידי המשיבה מקרקעין בשטח כולל של 5 דונם המפוזרים במקטעים שונים שערכם ירד לטמיון, כמו גם פיצול השטח שנותר במשבצת (238 דונם) שלא הופקעו.

4.     המבקשות, בבקשתן, עותרות למחיקת המרצת הפתיחה ולחלופין, במסגרת הוראת תקנה 258 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, להורות על בטולה. המבקשות אינן חולקות כי בקשה לקביעת פיצויים  בשל הפקעת קרקע שהוגשה על פי סעיף 9 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור1943,  יכולה להתברר בדרך של המרצת פתיחה, ואם עתירת המשיבה הייתה מתרכזת אך בכך ולא הייתה מחלוקת בנוגע עם ההפקעה - אכן זו הדרך, אולם, כך נטען, המשיבה כללה ראשי נזק ועתירות נוספות אשר אינן ראויות להתברר בדרך זו ואינן אף בסמכותו של בית המשפט (לרבות לעניין התיישנות). לשיטת המבקשות, הסעדים להם עתרה המשיבה:הצהרה כי הנה זכאית לקבלת פיצוי בגין ירידת ערך המקרקעין שלא הופקעו וקביעת גובה הפיצוי והצהרה כי על המבקשות לתקן את נזקי תשתיות הצנרת, אינן עתירות שניתן לבררן במסגרת ההליך שבו נקטה המשיבה. עוד נטען כי עתירת המשיבה נסמכת על פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח)  1943 בעוד שההפקעה נעשתה לפי פקודת הקרקעות (רכישת לצרכי ציבור) 1943.

עוד, כך נטען, עילת התביעה, לפחות זו הנוגעת לשטחים שאינם להפקעה ולירידת ערכם, אינה מצוייה בפקודת המקרקעין ויש לתבוע  פיצוי בגינה  מהועדה המקומית לתכנון ובניה על פי הוראות פרק ט' לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965, ולבית המשפט אין סמכות לדון בכך.

5.     מתגובת המשיבה עולה כי בקשתה נסמכת על פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) ועל כן נקטה בדרך הנכונה בנוגע עם המקרקעין שהופקעו. ועוד, ובתמצית, נטען כי יתרת הנזקים והעתירות ניתנים להערכה על ידי בית המשפט, זאת נוכח הוראת סעיף 12 (ח) לפקודת הקרקעות  לפיו, בעת הערכת הפיצויים, יביא בית המשפט בחשבון את הנזק, אם נגרם נזק "שנגרם מחמת ניתוקה של הקרקע הנרכשת מקרקע אחרת השייכת לאותו בעל, או מחמת השפעה  מזיקה אחרת...". באשר לתשתיות צנרת המים, באה הפניה להוראת סעיף 12 (1) לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), לפיו במונח "קרקע" נכללת כל זכות או טובת הנאה או זכות שימוש בקרקע, והוראות סעיפים 12 (ד) ו - 12 (ח) לפקודה קובעות כי במסגרת קביעת הפיצויים יש לאמוד את הנזקים  שנגרמו למקרקעין שלא הופקעו כתוצאה מניתוקם מהמקרקעין שהופקעו. עוד נטען על ידי המשיבה כי אין מניעה, במסגרת הליך של המרצת פתיחה, שבית המשפט ישמע עדים. הערה אחרונה  זו  נכונה, אם כי, התנאי הוא, שמספרם של העדים לא יהא רב מדי (ר' ע"א 1937/92 קוטלר נ. קוטלר פ"ד מ"ט (2) 233). המשיבה לא התעלמה מכך שגם מקום שההליך המתאים הנו בדרך של המרצת פתיחה, הרי מקום שמדובר בשאלות מורכבות בנוגע לשאלת הזכויות במקרקעין שהופקעו ובנוגע להליך ההפקעה, ניתן להפנות את ההליך לפסים של תובענה רגילה, כפי שנעשה ברע"א 1229/07 חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י נ. עירית עכו ורכבת ישראל (החלטה עליה נסמכו המבקשות בטיעוניהן).  אלא, כך נטען על ידי המשיבה, לא כך הם פני הדברים בענייננו, שעה שאין מחלוקת בנוגע עם זכויות המשיבה במקרקעין.

6.     הליך של המרצת הפתיחה נועד, מעצם ברייתו, להוות מסגרת דיונית הולמת לאותם מקרים המתאפיינים בדיון תמציתי שאינו כרוך בבירור עובדתי מקיף ומעמיק.  קיומה של מחלוקת עובדתית אינה מהווה מכשול לניהול ההליך בדרך זו, ובלבד שלא מדובר בשאלות עובדתיות מורכבות ומסובכות יתר על המידה. מקום שצפויות להישמע ראיות באופן שקיום ההליך בדרך זו עלול לפגוע הן באיכות הבירור העובדתי והמשפטי והן בזכויותיו הדיוניות של בעל הדין, אין להתיר בירור עתירה בדרך זו. בענייננו, עומדים בפני המשיבה למכשול שני  גורמים עיקריים: האחד, עתירתה בנוגע עם המקרקעין שלא הופקעו. המשיבה לא התייחסה בתגובתה לבקשה לטענה זו, וכדברי בא כח המבקשות, יש בכך משום הסכמה לכך שפרט זה אינו ראוי להתברר בדרך זו (ר' סעיף 12 ח' לפקודת הקרקעות). המכשול השני, נעוץ בעתירה הנוגעת לתשתיות המים: גם אם הפרשנות המוצעת על ידי המשיבה בהקשר זה הנה נכונה, הרי היריעה אותה פרשה המשיבה בנקודה זו הנה רחבה והיא תצריך בירור עובדתי, שגם אם היקפו אינו מהגדולים, הוא אינו ראוי לאכסניה אליו כיוונה המשיבה (וראה בהקשר זה חוות הדעת שהומצאה מטעם המשיבה, נספח ז' להמרצת הפתיחה). בהקשר זה יש להעיר כי לטענתה של המשיבה, לפיה מטרת הבקשה אינה אלא לגרום להארכתו של ההליך ולדחיית הקץ, אין  מקום, שעה שפנתה לבית המשפט שנים רבות לאחר ביצוע ההפקעה.

7.      התוצאה

        לאור האמור, הבקשה מתקבלת במובן זה שההליך יתנהל בדרך של תובענה רגילה. כתב הגנה יוגש עד ליום 7/4/08.

נקבע לקדם משפט ליום 29.5.08 בשעה 09:00.

ניתנה היום ב' ב אדר ב, תשס"ח (9 במרץ 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים.

קלדנית: רחל אמויאל

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: